אתגר סולידי

"ראית שהסולידית כתבה עליך?". כך נפתחו שלוש הודעות שקיבלתי שבוע שעבר בעקבות הפוסט "למה קשה כל-כך לפרוש מוקדם בישראל". ההתייחסות של דורין היא לפוסט שכתבתי לפני כחצי שנה עם הכותרת "לא סולידית?" ובו טענתי שקשה מאוד ליישם את שיטות החסכון המומלצות על-ידי הבלוג במשכורת ישראלית ממוצעת, ולכן השיטה אינה רלוונטית לכ - 75% מהאוכלוסיה.

בפוסט החדש שלה, קובעת הסולידית שהשיטה שבה היא תומכת היא אוניברסלית ומוכחת מתמטית, ומי שמבקר וטוען שאינה ישימה בישראל "נתפס לקטנות" ומפספס את התמונה הגדולה.

הסיבה העיקרית, לטענתה של דורין, לקושי לפרישה בישראל היא תרבות ההחצנה הישראלית. התרבות שמקדשת צריכה מוחצנת והתנהגות מוחצנת. לו רק היינו מופנמים יותר או מרגישים בנוח להפנים את צריכתנו, לא היה לישראלים קושי כלל להגיע לפרישה מוקדמת.

החלטתי להשקיע קצת מחשבה בנושא, אם זוהי אמת "אוניברסלית", איך ייתכן שהמספרים אינם מסתדרים? בסוף מצאתי פתרון, לדעתי חדשני, אך קל מאוד לביצוע. אני אציג אותו בהמשך הפוסט בשיטה שאני מכנה UERE - Ultra Early Retirement Extreme. היתרונות בשיטה הזו היא שכל אחד מכם כבר רגיל אליה ומנוסה בה היטב והיא יעילה הרבה יותר משיטת ERE שעל עקרונותיה ממליצה הסולידית.

לפני הצגת פרטי השיטה, כמה מילים חיוביות. אני חושב ש"הסולידית" הוא בלוג מצוין לחינוך פיננסי בתחום ההשקעות ("מה לעשות אם יש לי כסף פנוי"), ואיני מופתע שהוא הפך לאחד הבלוגים הנקראים בישראל בתקופה כה קצרה. דורין היא כותבת מוכשרת אשר משכילה לקחת עקרונות השקעה אוניברסליים אשר מגובים בניסיון, היסטוריה ומחקר רב, ולתרגמם ולהציגם היטב לקורא הישראלי, תוך ההתאמות המתבקשות.

לשם דוגמא, מי שחוכך בדעתו ומתלבט בנוגע לדרך השקעה מומלצת לחסכונותיו, כדאי שיקרא את פוסט ה"שוקולד המריר". זהו תיק השקעות שקול ומותאם היטב לחוסך הישראלי. מי שהיה עושה בו שימוש ב - 14 השנים האחרונות היה מגיע לתשואה שנתית גבוהה מ - 9% (החישוב הוא מינואר). זוהי תשואה טובה מרוב תשואות המשקיעים המקצועיים, ברמת סיכון נמוכה דרמטית.

לעומת זאת, בתחום החסכנות, או השלב המכונה "אין לי כסף, איך אני משיג עוד ממנו?", אני חושש שאין מנוס מלהתמקד בפרטים ולהבין מדוע יש עוד מקום להתפתחות לפני שמכריזים על שיטת ERE כמתאימה בישראל. לשם סיבור האוזן, הסולידית מציגה את יתרונות ישראל בכך שעלות ההשכלה והוצאות הבריאות בה נמוכות מבארה"ב. גיבורה של שיטת החסכנות של הסולידית (ג'ייקוב פיסקר) הוא דני, שחלק נכבד מהחסכון שלו הצטבר בזמן לימודיו בשווייץ ולפני גיל 30. לא בדיוק מדינות עם השכלה יקרה ובריאות יקרה, או גיל בו הוצאות הבריאות גבוהות. גם בארה"ב בה הוא חי, ישנם פתרונות שאינם קיימים בישראל. אני אשמח אם תספרו לי היכן ניתן לשכור קרוון למגורים בעלות נמוכה באיזור המרכז.

דוגמא נוספת היא המוחצנות עליה מדברת דורין. אני מקווה שקוראיה יסכימו שארה"ב מדינה מוחצנת יותר מישראל בתרבות הצריכה בה, אולם שם נראה כי קל הרבה יותר לחסוך. לכן איני יודע על מה מבוססת התורה.

כדי לספק קצת עניין לדיון, אני רוצה להציג את שיטת UERE, או Ultra Early Retirement Extreme.

יתרונות השיטה הן שהיא מותאמת היטב למציאות הישראלית, שהיא יעילה יותר כלכלית מ - ERE וגורמת לפחות בזבוז כלכלי. היא גם מתאימה היטב לעקרונות הסולידיים של מופנמות וצרכנות מינימלית.

אבל היתרון הבולט של השיטה הוא שהיא סופר פשוטה וניתן לתמצת אותה בשורה אחת:

אל תעזבו את בית ההורים.

אתם בטח זוכרים את התקופה ההיא לקראת סוף התיכון או אפילו כשהייתם סטודנטים. גרתם בבית ההורים, ולכן היו לכם הוצאות מועטות מאוד.

בפועל, חסכתם את הוצאות ה:

1. מגורים
2. מזון
3. תחבורה
4. תקשורת
5. ביגוד

וכנראה עוד הוצאות רבות.

מכיוון שזהו פוסט "פיננסי", ואנו עוסקים במתמטיקה, הרי שאם תעבדו בשכר מינימום בעבודה כלשהי, ייקל עליכם לחסוך 95% אחוז מהכנסתכם (או יותר), וכך תגיעו לעצמאות פיננסית תוך פחות משנתיים.

אם תשכילו להשקיע את הכספים שחסכתם, ותשארו לגור בבית הוריכם לנצח, הרי שתוכלו לפרוש לפני שבכלל תתחילו להרגיש את עול העבודה.

ביצוע השיטה קליל, כי אינו דורש מכם לבצע שינוי באורח חייכם - הרי כולנו ביצענו אותו, והוא לא יכביד על הוריכם כי הם כבר הצליחו לתמוך בכם כלכלית עד גיל 18, אז הם יכולים להמשיך.

השיטה הזו גם מונעת בזבוז, כי במרבית המקרים, כאשר ילד גדל ועוזב את הבית, הוריו לא משכירים את חדרו או עוברים לבית מגורים קטן יותר. הם בד"כ מחכים לא מעט שנים עד שיבצעו שינויים. בפועל, אתם עוזרים להוריכם לבזבז פחות כסף.

יש לה גם יתרונות רבים אחרים שלא אפרט כאן, אבל אני מקווה שהמסר העיקרי הועבר.

עקרון ה - One size fits all אינו פועל בדיאטות ובשיטות חסכון. הכללים והעקרונות בהם משתמשים צריכים להתאים לאדם שצריך לבצע אותם, ולשיטה הכלכלית במדינה. לדוגמא, חוקי מיסוי שונים והעובדה שבישראל מחוייבים לחסוך לפנסיה (כסף שיפגשו שוב רק אחרי גיל 60) שוברים חלק מעקרונות שיטת ERE.

כשחשבתי מה לכתוב בפוסט הזה, חשבתי שאכתוב על ההבדלים בין פיסיקה לפילוסופיה, שמתבטאים היטב בציטוט (שמיוחס בטעות לאיינשטיין):
In theory, there is no difference between theory and practice. But, in practice, there is.

אבל אני לא פיסיקאי, ואני מקווה שדורין לא פוצחת בקריירה של פילוסופית.

לבסוף החלטתי לנסות לסייע ולהרחיב את הדיון עוד, עד שנגיע לשיטת חסכון שתהיה מתאימה למרבית החוסכים הישראלים. החלטתי להציב ל"סולידית" אתגר. בהמשך יופיעו מספר שאלות שאני בטוח שהקוראים של הבלוג שלה ישמחו לקרוא את התשובות והפתרונות להן.

שאלות לדורין:

1. כמה זמן עבר מהיום שהתחלת לחסוך ועד שהגעת לעצמאות כלכלית? האם החסכון הזה בוצע בישראל, או משכר ממוצע ומטה היכן שבוצע?
2. ג'ייקוב פיסקר מתאר בפרוטרוט את המסע שערך מהיום שהתחיל ועד הגעתו לעצמאות כלכלית. הוא גם מספק בבלוג שלו שלל עדויות של אנשים אחרים שעברו דרך דומה והראו שהשיטה ניתנת לשכפול על-ידי אחרים, ולכן היא "אוניברסלית". האם תוכלי לספק או לתאר נסיונות דומים של אנשים בישראל?
3. בישראל 45% מהשכירים הרוויחו בשנת 2012 פחות מ - 5,200 ש"ח ברוטו בחודש ו - 70% הרוויחו פחות מ - 8,880 ש"ח ברוטו בחודש.¹ האם תוכלי לבנות עבורם תקציב חודשי שיאפשר חסכון של 75% מההכנסה שלהם נטו?

אני מאמין שניתן לספק תשובות לכל השאלות האלו. ושמהן תתברר הסיבה לקושי בחסכון בישראל.

1. הנתונים מלוח ה-9 של דוח מנהל הכנסות המדינה ↩